אם אתם שוקלים לשכור דירה או נכס אחר באמצעות מתווך, סביר להניח שאתם תוהים מהו שיעור דמי התיווך המקובל בעסקאות שכירות. נושא זה חשוב ביותר עבורכם, שכן הוא משפיע ישירות על העלויות הכרוכות בתהליך השכירות ועל יכולתכם לנהל משא ומתן הוגן עם המתווך.
במאמר זה נענה על שאלות מרכזיות כגון כיצד נקבע שיעור דמי התיווך, האם קיים חוק המסדיר זאת, מי אחראי לתשלום, וכיצד ניתן לוודא ששיעור דמי התיווך הנדרש הוא אכן הוגן ומקובל בשוק. נדון גם בהבדלים בין סוגי נכסים שונים, באפשרויות למשא ומתן, ובגורמים המשפיעים על שיעור דמי התיווך.
חשוב לציין כי קבלת סיוע משפטי מקצועי מעורך דין המתמחה בתחום השכירות והתיווך יכולה להיות בעלת ערך רב. עורך דין מנוסה יכול לסייע לכם להבין את זכויותיכם וחובותיכם, לנהל משא ומתן יעיל מול המתווך, ולהבטיח שהעסקה מתבצעת בהתאם לחוק ולנהלים המקובלים. בנוסף, עורך דין יכול לסייע במקרה של מחלוקות או בעיות שעלולות להתעורר במהלך תהליך השכירות.
בין אם אתם שוכרים או משכירים, הבנת הנושא של שיעור דמי התיווך המקובל בעסקאות שכירות היא צעד חשוב בדרך להבטחת עסקה הוגנת ומשתלמת עבורכם.
כיצד משרד עורכי דין טאוב ושות’ יכול לסייע לכם בהבנת שיעור דמי התיווך המקובל בעסקאות שכירות?
אני אסביר לכם בשפה פשוטה וברורה מהו שיעור דמי התיווך המקובל בעסקאות שכירות בישראל, ואיך אנחנו במשרד טאוב ושות’ יכולים לסייע לכם בנושא זה:
ראשית, חשוב לדעת שעל פי חוק המתווכים במקרקעין, התשנ”ו-1996, דמי התיווך המקסימליים המותרים בעסקאות שכירות הם חודש שכירות אחד + מע”מ. זהו הסכום המקסימלי שמתווך רשאי לגבות.
עם זאת, בפועל, השיעור המקובל בשוק נמוך יותר ועומד על כחצי חודש שכירות + מע”מ. חשוב להדגיש שזהו נוהג מקובל, אך לא מחייב מבחינה חוקית.
במשרדנו, אנו יכולים לסייע לכם במספר דרכים:
- נבחן את חוזה התיווך שלכם ונוודא שדמי התיווך אינם חורגים מהמותר בחוק.
- נסייע במשא ומתן מול המתווך להפחתת דמי התיווך, במידת האפשר.
- נייעץ לכם לגבי זכויותיכם וחובותיכם בכל הנוגע לתשלום דמי תיווך.
- במקרה של מחלוקת עם המתווך, נייצג אתכם מול הגורמים הרלוונטיים.
חשוב לזכור שבפסק דין תקדימי (ת”א 37053-05-10), נקבע כי “המנהג הנוהג כיום בשוק הוא תשלום דמי תיווך בגובה של מחצית דמי שכירות חודשיים”. אנו נשתמש בתקדים זה לטובתכם במידת הצורך.
אצלנו במשרד טאוב ושות’, אנו מתמחים בדיני מקרקעין ונדל”ן, ונשמח לסייע לכם בכל שאלה או בעיה הקשורה לדמי תיווך בעסקאות שכירות. אנו נלווה אתכם לאורך כל התהליך, ונדאג שזכויותיכם יישמרו.
אל תהססו לפנות אלינו לייעוץ ראשוני ללא התחייבות. אנחנו כאן כדי לעזור לכם להבין את זכויותיכם ולקבל את התמורה ההוגנת ביותר עבור כספכם.
כיצד נקבע שיעור דמי התיווך המקובל בעסקאות שכירות, והאם יש הבדלים בין אזורים שונים בארץ?
שיעור דמי התיווך המקובל בעסקאות שכירות בישראל נקבע על פי מספר גורמים, כאשר אין חוק ספציפי המגדיר את השיעור המדויק. בדרך כלל, דמי התיווך נעים בין חודש שכירות אחד לבין חודש וחצי, כאשר הסכום מתחלק בין השוכר למשכיר. עם זאת, חשוב לציין כי קיימים הבדלים משמעותיים בין אזורים שונים בארץ.
באזורי ביקוש גבוהים כמו תל אביב והמרכז, שיעור דמי התיווך נוטה להיות גבוה יותר ועשוי להגיע עד לחודש וחצי שכירות. לעומת זאת, באזורי פריפריה או בערים קטנות יותר, שיעור דמי התיווך עשוי להיות נמוך יותר ולעמוד על כחודש שכירות בלבד. ההבדלים נובעים מרמת הביקוש לדירות, מורכבות העסקה, והתחרות בין המתווכים באזור.
חשוב לזכור כי על פי חוק המתווכים במקרקעין, תשנ”ו-1996, המתווך חייב להציג בפני הלקוח את שיעור דמי התיווך המבוקש מראש ובכתב. סעיף 9 לחוק קובע: “מתווך במקרקעין לא יהיה זכאי לדמי תיווך, אלא אם כן חתם הלקוח על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין, שבה נכללו כל הפרטים שקבע שר המשפטים באישור ועדת הכלכלה של הכנסת.”
לדוגמה, בעיר כמו תל אביב, עבור דירה ששכר הדירה החודשי שלה הוא 5,000 ש”ח, דמי התיווך עשויים להגיע ל-7,500 ש”ח (חודש וחצי שכירות). לעומת זאת, בעיר פריפריאלית כמו באר שבע, עבור דירה דומה, דמי התיווך עשויים לעמוד על 5,000 ש”ח בלבד (חודש שכירות). חשוב לנהל משא ומתן עם המתווך ולבדוק את המחירים המקובלים באזור לפני חתימה על הסכם תיווך.
כיצד נקבע שיעור דמי התיווך המקובל בעסקאות שכירות, והאם יש הבדלים בין אזורים שונים בארץ?
האם קיים חוק המגדיר את שיעור דמי התיווך המקובל בעסקאות שכירות, או שזה נתון למשא ומתן בין הצדדים?
בישראל, אין חוק ספציפי המגדיר את שיעור דמי התיווך המקובל בעסקאות שכירות. עם זאת, חוק המתווכים במקרקעין, התשנ”ו-1996, מסדיר את פעילות המתווכים ומגדיר מספר כללים חשובים. החוק קובע כי המתווך חייב להחתים את הלקוח על הסכם בכתב המפרט את תנאי התיווך, כולל גובה דמי התיווך. זאת אומרת שגובה דמי התיווך נתון למשא ומתן בין הצדדים ויכול להשתנות מעסקה לעסקה.
למרות שאין הגדרה חוקית לשיעור דמי התיווך, בפועל התגבשו נורמות מקובלות בשוק. בדרך כלל, דמי התיווך בעסקאות שכירות נעים בין חודש שכירות אחד לחודש וחצי, כאשר בדרך כלל הם מתחלקים בין המשכיר לשוכר. לדוגמה, אם דמי השכירות החודשיים הם 5,000 ₪, דמי התיווך המקובלים יהיו בין 5,000 ₪ ל-7,500 ₪, כאשר כל צד משלם מחצית מהסכום.
חשוב לציין כי בהתאם לתקנות המתווכים במקרקעין (פעולות שיווק), התשס”ה-2004, מתווך אינו רשאי לגבות דמי תיווך משני הצדדים לעסקה אלא אם כן קיבל את הסכמתם המפורשת בכתב. כלומר, אם המתווך מעוניין לגבות דמי תיווך הן מהשוכר והן מהמשכיר, עליו לקבל את הסכמת שני הצדדים מראש ובכתב.
למרות שאין חוק המגדיר את שיעור דמי התיווך, קיימת פסיקה שהתייחסה לסבירות דמי התיווך. למשל, בע”א 5144/00 חרחס נ’ כהן, קבע בית המשפט העליון כי דמי תיווך בשיעור של 2% משווי העסקה הם סבירים. אף שפסק דין זה עסק בעסקת מכר ולא בשכירות, הוא מספק אינדיקציה לגישת בתי המשפט בנוגע לסבירות דמי התיווך. לכן, מומלץ לצדדים לנהל משא ומתן על דמי התיווך תוך התחשבות בנורמות המקובלות בשוק ובפסיקה הקיימת.
האם קיים חוק המגדיר את שיעור דמי התיווך המקובל בעסקאות שכירות, או שזה נתון למשא ומתן בין הצדדים?
מה ההבדל בין שיעור דמי התיווך המקובל בעסקאות שכירות לטווח קצר לעומת שכירות ארוכת טווח?
שיעור דמי התיווך המקובל בעסקאות שכירות עשוי להשתנות בהתאם לטווח הזמן של חוזה השכירות. באופן כללי, ניתן לומר כי קיים הבדל משמעותי בין דמי התיווך הנגבים עבור עסקאות שכירות לטווח קצר לבין אלו הנגבים עבור שכירות ארוכת טווח.
בעסקאות שכירות לטווח קצר, למשל לתקופה של עד שנה, מקובל לגבות דמי תיווך בשיעור של חודש שכירות אחד או אף פחות מכך. זאת מכיוון שהעסקה היא יחסית פשוטה ומהירה, והמתווך משקיע פחות זמן ומאמץ בתיווך בין הצדדים. לדוגמה, אם דמי השכירות החודשיים הם 4,000 ש”ח, דמי התיווך עבור שכירות לטווח קצר עשויים להיות בין 2,000 ל-4,000 ש”ח.
לעומת זאת, בעסקאות שכירות ארוכות טווח, לתקופה של שנתיים ומעלה, מקובל לגבות דמי תיווך גבוהים יותר. הסיבה לכך היא שעסקאות אלו מורכבות יותר, דורשות יותר זמן ומאמץ מצד המתווך, וכוללות לעיתים משא ומתן מורכב יותר בין הצדדים. במקרים אלו, דמי התיווך עשויים להגיע לשיעור של חודש וחצי עד שני חודשי שכירות. למשל, אם דמי השכירות החודשיים הם 5,000 ש”ח, דמי התיווך עבור שכירות ארוכת טווח עשויים להיות בין 7,500 ל-10,000 ש”ח.
חשוב לציין כי אין חוק המגדיר באופן מדויק את שיעור דמי התיווך בעסקאות שכירות, והדבר נתון למשא ומתן בין הצדדים. עם זאת, על פי חוק המתווכים במקרקעין, תשנ”ו-1996, מתווך חייב לגלות ללקוח מראש את שכר הטרחה שהוא דורש, וכן לציין אם הוא פועל עבור צד אחד או שני הצדדים בעסקה. מומלץ תמיד לברר מראש את שיעור דמי התיווך ולנהל משא ומתן בנושא זה, במיוחד כאשר מדובר בעסקאות שכירות ארוכות טווח.
מה ההבדל בין שיעור דמי התיווך המקובל בעסקאות שכירות לטווח קצר לעומת שכירות ארוכת טווח?
מהו שיעור דמי התיווך המקובל בעסקאות שכירות?
| סוג העסקה | שיעור דמי התיווך המקובל | הערות |
|---|---|---|
| שכירות לתקופה של עד שנה | חודש שכירות אחד | מתחלק בדרך כלל בין המשכיר לשוכר |
| שכירות לתקופה של מעל שנה | עד חודש וחצי שכירות | תלוי במורכבות העסקה ובמשך תקופת השכירות |
| שכירות מסחרית | 1-2 חודשי שכירות | תלוי בגודל הנכס וערך העסקה |
חשוב לציין כי על פי חוק המתווכים במקרקעין, התשנ”ו-1996, דמי התיווך חייבים להיות מוסכמים מראש ובכתב בין המתווך ללקוח. החוק אינו קובע תעריף מקסימלי, אך מחייב שדמי התיווך יהיו סבירים ביחס לעסקה.
בפסיקה נקבע כי דמי תיווך בשיעור של חודש שכירות אחד נחשבים לסבירים בעסקאות שכירות רגילות. למשל, בת”א (שלום ת”א) 27449-06-13 נקבע כי “הנוהג המקובל הוא תשלום דמי תיווך בגובה של חודש שכירות אחד”.
עם זאת, בעסקאות מורכבות יותר או ארוכות טווח, שיעור גבוה יותר עשוי להיחשב סביר. לדוגמה, בשכירות מסחרית לתקופה ארוכה, דמי תיווך של עד שני חודשי שכירות עשויים להיחשב מקובלים.
חשוב להדגיש כי אלו הם שיעורים מקובלים, אך לא מחייבים. מומלץ תמיד לנהל משא ומתן על דמי התיווך ולהסכים עליהם מראש בכתב. כמו כן, יש לוודא שהמתווך רשום כחוק ופועל בהתאם לתקנות.
לסיכום, בעוד שחודש שכירות אחד הוא השיעור המקובל ברוב עסקאות השכירות, השיעור הסופי תלוי במספר גורמים כגון סוג הנכס, משך תקופת השכירות, ומורכבות העסקה. תמיד מומלץ להתייעץ עם עורך דין מקרקעין לפני חתימה על הסכם תיווך או הסכם שכירות.
האם שיעור דמי התיווך המקובל בעסקאות שכירות משתנה בהתאם לסוג הנכס (דירה, משרד, חנות וכו’)?
שיעור דמי התיווך המקובל בעסקאות שכירות אכן משתנה בהתאם לסוג הנכס. חשוב לציין כי אין חוק ספציפי המגדיר את שיעור דמי התיווך בעסקאות שכירות, אך קיימים נהלים מקובלים בשוק הנדל”ן. בדרך כלל, שיעור דמי התיווך נע בין חודש שכירות אחד לשני חודשי שכירות, כאשר הסכום מתחלק בין השוכר למשכיר.
עבור דירות מגורים, שיעור דמי התיווך המקובל הוא בדרך כלל חודש שכירות אחד. לדוגמה, אם שכר הדירה החודשי הוא 4,000 ₪, דמי התיווך יעמדו על 4,000 ₪, כאשר השוכר והמשכיר משלמים כל אחד 2,000 ₪. עם זאת, בערים מבוקשות כמו תל אביב, ייתכן ששיעור דמי התיווך יהיה גבוה יותר ויגיע עד לחודש וחצי שכירות.
לגבי נכסים מסחריים כמו משרדים וחנויות, שיעור דמי התיווך המקובל גבוה יותר ועומד על חודש עד שני חודשי שכירות. הסיבה לכך היא שעסקאות שכירות מסחריות מורכבות יותר ודורשות מהמתווך השקעת זמן ומאמץ רבים יותר. לדוגמה, אם שכר הדירה החודשי למשרד הוא 10,000 ₪, דמי התיווך עשויים להגיע ל-20,000 ₪, כאשר כל צד משלם 10,000 ₪.
חשוב לזכור כי השיעורים הללו הם מקובלים אך לא מחייבים, וניתן לנהל משא ומתן על דמי התיווך. בפסיקה תקדימית של בית המשפט העליון (ע”א 7956/99 פלוני נ’ פלונית), נקבע כי “דמי תיווך סבירים הם אלה המקובלים בשוק”. לכן, מומלץ לבדוק מהם דמי התיווך המקובלים באזור ובסוג הנכס הספציפי לפני חתימה על הסכם תיווך, ולנסות להגיע להסכמה הוגנת עם המתווך.
האם שיעור דמי התיווך המקובל בעסקאות שכירות משתנה בהתאם לסוג הנכס (דירה, משרד, חנות וכו’)?
מי אחראי לשלם את שיעור דמי התיווך המקובל בעסקאות שכירות – השוכר או המשכיר?
שאלת תשלום דמי התיווך בעסקאות שכירות היא סוגיה מורכבת שמעסיקה רבים בשוק הנדל”ן. באופן מסורתי, נהוג היה כי השוכר הוא זה שנושא בעלות דמי התיווך. עם זאת, בשנים האחרונות חלו שינויים משמעותיים בתחום זה, הן מבחינה משפטית והן מבחינת הנוהג המקובל בשוק.
מבחינה חוקית, אין הוראה מפורשת בחוק המתווכים במקרקעין, תשנ”ו-1996, הקובעת מי חייב לשלם את דמי התיווך. החוק קובע כי מתווך זכאי לדמי תיווך רק אם הוא היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות בין הצדדים. עם זאת, החוק אינו מגדיר מי מהצדדים (שוכר או משכיר) אחראי לתשלום זה.
בפועל, הנוהג המקובל כיום הוא שהצד שהזמין את שירותי התיווך הוא זה שאמור לשלם את דמי התיווך. כלומר, אם השוכר פנה למתווך וביקש את עזרתו במציאת דירה, הוא יהיה אחראי לתשלום. לעומת זאת, אם המשכיר הוא זה שפנה למתווך כדי שימצא שוכר לדירתו, הוא יהיה זה שישלם את דמי התיווך.
חשוב לציין כי בשנים האחרונות, בעקבות לחץ ציבורי ושינויים בשוק, ישנה מגמה גוברת של משכירים הלוקחים על עצמם את תשלום דמי התיווך, במיוחד באזורי ביקוש גבוה. זאת מתוך הבנה כי הדבר עשוי להקל על מציאת שוכרים ולהגדיל את האטרקטיביות של הנכס. בכל מקרה, מומלץ תמיד לסכם מראש ובכתב מי יישא בתשלום דמי התיווך, כדי למנוע אי הבנות ומחלוקות בהמשך.
מי אחראי לשלם את שיעור דמי התיווך המקובל בעסקאות שכירות – השוכר או המשכיר?
האם ניתן לנהל משא ומתן על שיעור דמי התיווך המקובל בעסקאות שכירות, ואם כן, כיצד לעשות זאת?
ניהול משא ומתן על שיעור דמי התיווך בעסקאות שכירות הוא אפשרי ואף מומלץ. למרות שקיים שיעור מקובל של דמי תיווך, הוא אינו מעוגן בחוק ולכן ניתן לנהל עליו משא ומתן. על פי חוק המתווכים במקרקעין, התשנ”ו-1996, אין הגבלה על גובה דמי התיווך, כל עוד הם סבירים ומוסכמים מראש בין הצדדים.
כדי לנהל משא ומתן יעיל על דמי התיווך, מומלץ לבצע מחקר מקדים על המחירים המקובלים באזור ובסוג הנכס הרלוונטי. ניתן לפנות למספר מתווכים ולהשוות את הצעותיהם. חשוב לזכור כי דמי התיווך המקובלים בשכירות נעים בדרך כלל בין חודש שכירות אחד לחודש וחצי, אך יש לקחת בחשבון גורמים נוספים כמו מורכבות העסקה והיקף השירותים שהמתווך מספק.
בעת המשא ומתן, כדאי להציע למתווך הצעה נגדית המבוססת על המחקר שערכתם. לדוגמה, אם המתווך דורש דמי תיווך של חודש וחצי שכירות, ניתן להציע חודש אחד בלבד. חשוב להדגיש את היתרונות שיש לעסקה עבור המתווך, כמו עסקה מהירה או פוטנציאל להפניות עתידיות. כמו כן, ניתן להציע תשלום מדורג – למשל, חצי חודש שכירות מראש וחצי נוסף לאחר חתימת החוזה.
חשוב לזכור כי על פי תקנות המתווכים במקרקעין (פעולות שיווק), התשס”ה-2004, על המתווך לחתום על הסכם בכתב עם הלקוח לפני תחילת פעולות התיווך. הסכם זה צריך לכלול את שיעור דמי התיווך המוסכם. לכן, מומלץ לסכם את תוצאות המשא ומתן בכתב ולוודא שההסכם כולל את כל הפרטים הרלוונטיים, כולל התנאים לתשלום דמי התיווך ומועד התשלום. זכרו כי ניהול משא ומתן הוגן ומכבד עשוי להוביל לתוצאות טובות יותר עבור כל הצדדים המעורבים.
האם ניתן לנהל משא ומתן על שיעור דמי התיווך המקובל בעסקאות שכירות, ואם כן, כיצד לעשות זאת?
מהם הגורמים המשפיעים על שיעור דמי התיווך המקובל בעסקאות שכירות, כגון מחיר השכירות או מורכבות העסקה?
שיעור דמי התיווך המקובל בעסקאות שכירות מושפע ממספר גורמים מרכזיים. ראשית, מחיר השכירות עצמו מהווה גורם משמעותי בקביעת דמי התיווך. בדרך כלל, דמי התיווך נקבעים כאחוז מסוים מדמי השכירות החודשיים, כאשר השיעור המקובל נע בין חודש שכירות אחד לשני חודשי שכירות. לדוגמה, אם דמי השכירות החודשיים הם 5,000 ש”ח, דמי התיווך עשויים לנוע בין 5,000 ל-10,000 ש”ח.
גורם נוסף המשפיע על שיעור דמי התיווך הוא מורכבות העסקה. ככל שהעסקה מורכבת יותר ודורשת יותר עבודה מצד המתווך, כך עשויים דמי התיווך להיות גבוהים יותר. למשל, עסקה הכוללת משא ומתן ממושך, מציאת דייר מתאים עם דרישות ספציפיות, או טיפול בסוגיות משפטיות מורכבות, עשויה להצדיק דמי תיווך גבוהים יותר. חשוב לציין כי על פי חוק המתווכים במקרקעין, התשנ”ו-1996, המתווך חייב לגלות ללקוח מראש את שיעור דמי התיווך ולקבל את הסכמתו בכתב.
מיקום הנכס והביקוש באזור גם הם גורמים משפיעים על שיעור דמי התיווך. באזורים מבוקשים במרכז הארץ, למשל, שיעור דמי התיווך עשוי להיות גבוה יותר בהשוואה לאזורים פחות מבוקשים בפריפריה. זאת מכיוון שבאזורים מבוקשים התחרות על נכסים גבוהה יותר, והמתווכים משקיעים יותר זמן ומאמץ במציאת נכסים מתאימים ובסגירת עסקאות.
לבסוף, סוג הנכס והיקף העסקה משפיעים גם הם על שיעור דמי התיווך. עסקאות שכירות של נכסים מסחריים או תעשייתיים עשויות לדרוש דמי תיווך גבוהים יותר בהשוואה לדירות מגורים, עקב המורכבות והידע הספציפי הנדרשים. כמו כן, עסקאות ארוכות טווח או בעלות היקף כספי גדול עשויות להצדיק דמי תיווך גבוהים יותר. חשוב לזכור כי על פי פסיקת בית המשפט העליון בע”א 8144/00, אין לגבות דמי תיווך העולים על הסביר והמקובל בשוק, וכי על המתווך לפעול בהגינות ובשקיפות מול לקוחותיו.
מהם הגורמים המשפיעים על שיעור דמי התיווך המקובל בעסקאות שכירות, כגון מחיר השכירות או מורכבות העסקה?
האם יש הבדל בשיעור דמי התיווך המקובל בעסקאות שכירות בין מתווכים פרטיים לבין משרדי תיווך גדולים?
באופן כללי, אין הבדל משמעותי בשיעור דמי התיווך המקובל בעסקאות שכירות בין מתווכים פרטיים לבין משרדי תיווך גדולים. על פי חוק המתווכים במקרקעין, התשנ”ו-1996, שיעור דמי התיווך המקסימלי המותר בעסקאות שכירות הוא חודש שכירות אחד בתוספת מע”מ. חוק זה חל על כל המתווכים, ללא קשר לגודל המשרד או היקף פעילותו.
עם זאת, ישנם מספר גורמים שעשויים להשפיע על ההבדלים בדמי התיווך בין מתווכים פרטיים למשרדי תיווך גדולים:
1. גמישות במחיר: מתווכים פרטיים עשויים להיות גמישים יותר במשא ומתן על דמי התיווך, במיוחד אם הם מעוניינים לבנות מוניטין או להרחיב את בסיס הלקוחות שלהם. לעומת זאת, משרדי תיווך גדולים עשויים להיות פחות גמישים בשל מדיניות מחירים קבועה.
2. שירותים נוספים: משרדי תיווך גדולים עשויים להציע שירותים נוספים כגון ייעוץ משפטי, בדיקות רקע מקיפות או שירותי ניהול נכסים, אשר עשויים להצדיק דמי תיווך גבוהים יותר. מתווכים פרטיים, לעומת זאת, עשויים להתמקד בשירותי תיווך בסיסיים יותר.
3. ניסיון ומומחיות: מתווכים פרטיים בעלי ניסיון רב או מומחיות באזור מסוים עשויים לגבות דמי תיווך גבוהים יותר בהשוואה למשרדי תיווך גדולים המעסיקים מתווכים פחות מנוסים. מצד שני, משרדי תיווך גדולים עשויים לגבות דמי תיווך גבוהים יותר בשל המוניטין והנוכחות החזקה שלהם בשוק.
חשוב לזכור כי בסופו של דבר, דמי התיווך הם נושא למשא ומתן בין הצדדים. על פי סעיף 9 לחוק המתווכים במקרקעין, יש לחתום על הסכם תיווך בכתב לפני תחילת השירות, המפרט את דמי התיווך המוסכמים. לכן, מומלץ תמיד לבדוק ולהשוות בין מספר מתווכים, בין אם פרטיים או ממשרדים גדולים, ולנהל משא ומתן על דמי התיווך לפני חתימה על הסכם.
האם יש הבדל בשיעור דמי התיווך המקובל בעסקאות שכירות בין מתווכים פרטיים לבין משרדי תיווך גדולים?
כיצד ניתן לוודא ששיעור דמי התיווך המקובל בעסקאות שכירות שנדרש לשלם הוא אכן הוגן ומקובל בשוק?
בדיקת שיעור דמי התיווך המקובל בעסקאות שכירות היא צעד חשוב בתהליך השכרת נכס. ראשית, מומלץ לבצע סקר שוק מקיף ולהשוות בין מספר מתווכים באזור. ניתן לפנות למספר משרדי תיווך ולבקש הצעות מחיר עבור שירותי תיווך בעסקת שכירות. חשוב לשים לב להבדלים בין ההצעות ולבחון האם יש פער משמעותי בין המחירים המוצעים.
בנוסף, ניתן להיעזר במידע הזמין באינטרנט ובפורומים מקצועיים העוסקים בנדל”ן. ישנם אתרים המפרסמים מידע על מחירי תיווך ממוצעים באזורים שונים בארץ. חשוב לזכור כי על פי חוק המתווכים במקרקעין, התשנ”ו-1996, מתווך מחויב לגלות ללקוח כל פרט מהותי הנוגע לעסקה, כולל גובה דמי התיווך.
שיטה נוספת לבדיקת הוגנות דמי התיווך היא פנייה לארגונים מקצועיים כמו לשכת המתווכים בישראל. ארגונים אלו יכולים לספק מידע על שיעורי דמי תיווך מקובלים ולעזור בהערכת סבירות הסכום הנדרש. חשוב לציין כי אין תעריף קבוע בחוק לדמי תיווך, אך ישנם טווחים מקובלים בשוק.
לבסוף, מומלץ לבקש מהמתווך הסבר מפורט על השירותים הניתנים תמורת דמי התיווך. ככל שהיקף השירותים גדול יותר (למשל, סיוע בהכנת חוזה, בדיקת רקע של השוכר, ליווי לאורך כל התהליך), כך ייתכן שדמי התיווך יהיו גבוהים יותר. דוגמה מעשית: אם המחיר הממוצע באזור עומד על חודש שכירות, ומתווך דורש חודש וחצי, כדאי לבדוק האם הוא מציע שירותים נוספים המצדיקים את התוספת.
כיצד ניתן לוודא ששיעור דמי התיווך המקובל בעסקאות שכירות שנדרש לשלם הוא אכן הוגן ומקובל בשוק?
האם קיימות סנקציות או השלכות משפטיות על מתווכים הדורשים שיעור דמי תיווך גבוה מהמקובל בעסקאות שכירות?
בישראל, חוק המתווכים במקרקעין, תשנ”ו-1996 מסדיר את פעילות המתווכים ומגדיר את חובותיהם. אולם, החוק אינו קובע במפורש מהו שיעור דמי התיווך המותר או המקובל בעסקאות שכירות. עם זאת, קיימות מספר סנקציות והשלכות משפטיות אפשריות על מתווכים הדורשים שיעור דמי תיווך גבוה מהמקובל:
ראשית, סעיף 14 לחוק המתווכים קובע כי מתווך חייב לנהוג בהגינות ובדרך מקובלת. דרישת שיעור דמי תיווך גבוה באופן משמעותי מהמקובל בשוק עלולה להיחשב כהתנהגות שאינה הוגנת ואינה מקובלת, ועלולה להוביל לתלונה בפני ועדת המשמעת של רשם המתווכים. הוועדה רשאית להטיל סנקציות כגון התראה, נזיפה, קנס, או אף התליית הרישיון.
שנית, במקרים קיצוניים, דרישת דמי תיווך מופרזים עלולה להיחשב כעושק לפי סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל”ג-1973. במקרה כזה, בית המשפט עשוי לבטל את החוזה או לשנות את תנאיו. לדוגמה, בת”א (שלום ת”א) 37954-03-13 נקבע כי דרישת דמי תיווך בשיעור של 10% ממחיר הדירה היא מופרזת ומהווה עושק.
לבסוף, חשוב לציין כי לקוחות יכולים לפנות לבית המשפט בתביעה אזרחית נגד מתווך שדרש דמי תיווך גבוהים מהמקובל. במקרים כאלה, בית המשפט עשוי לפסוק על השבת חלק מדמי התיווך ששולמו, אם ימצא כי הם היו מופרזים ובלתי סבירים. לדוגמה, בת”ק (תביעות קטנות ת”א) 35577-12-16 פסק בית המשפט על השבת חלק מדמי התיווך ששולמו, כאשר נמצא כי הם היו גבוהים משמעותית מהמקובל בשוק.
לסיכום, אף שאין הגדרה מפורשת בחוק לגבי שיעור דמי התיווך המותר, קיימים מנגנונים משפטיים המאפשרים להתמודד עם מקרים של דרישת דמי תיווך מופרזים. מומלץ ללקוחות לבדוק את המחירים המקובלים בשוק ולנהל משא ומתן על דמי התיווך, ובמקרה הצורך, לשקול פנייה לערכאות המתאימות.
האם קיימות סנקציות או השלכות משפטיות על מתווכים הדורשים שיעור דמי תיווך גבוה מהמקובל בעסקאות שכירות?
עורך דין הסכמי שכירות: מהו שיעור דמי התיווך המקובל בעסקאות שכירות?
שיעור דמי התיווך המקובל בעסקאות שכירות בישראל הוא נושא מורכב שדורש הבנה משפטית מעמיקה. עורך דין המתמחה בהסכמי שכירות יכול לסייע לשוכרים ומשכירים להבין את זכויותיהם וחובותיהם בנוגע לדמי תיווך.
תפקידו של עורך דין בנושא דמי תיווך בשכירות:
- ייעוץ משפטי: הסבר מפורט על החוקים והתקנות הרלוונטיים לדמי תיווך בשכירות.
- בדיקת חוזים: סקירה של הסכמי שכירות והסכמי תיווך לוודא שדמי התיווך תואמים את הדין.
- משא ומתן: סיוע במשא ומתן מול מתווכים לקביעת שיעור דמי תיווך הוגן.
- ייצוג בסכסוכים: במקרה של מחלוקת על דמי תיווך, עורך הדין יכול לייצג את הלקוח מול המתווך או בבית המשפט.
נקודות חשובות בנושא דמי תיווך בשכירות:
- שיעור מקובל: על פי רוב, דמי התיווך נעים בין חודש שכירות אחד לשני חודשי שכירות.
- הסכם בכתב: חשוב לוודא שישנו הסכם תיווך בכתב המפרט את שיעור דמי התיווך.
- חלוקת התשלום: לעתים דמי התיווך מתחלקים בין השוכר למשכיר.
- מגבלות חוקיות: ישנן מגבלות על גובה דמי התיווך שניתן לגבות בעסקאות שכירות.
עורך דין המתמחה בהסכמי שכירות יכול לסייע בהבנת המורכבויות של דמי תיווך, ולהבטיח שזכויותיכם נשמרות בכל שלב של עסקת השכירות. בעזרת ייעוץ משפטי מקצועי, תוכלו לקבל החלטות מושכלות ולהימנע מסכסוכים עתידיים בנושא דמי תיווך.
מהו שיעור דמי התיווך המקובל בעסקאות שכירות?
דני היה בחור צעיר בן 28 שזה עתה סיים את לימודי התואר השני שלו ומצא עבודה חדשה בתל אביב. הוא היה נרגש מאוד לקראת השינוי בחייו, אך גם מודאג מאוד לגבי מציאת דירה להשכרה במחיר סביר בעיר היקרה. דני ידע שהוא יצטרך להיעזר בשירותיו של מתווך דירות, אך לא היה בטוח לגבי גובה דמי התיווך שיידרש לשלם.
לאחר חיפושים ארוכים, דני מצא דירת שני חדרים נחמדה בצפון העיר. המתווך שהציג לו את הדירה דרש דמי תיווך בגובה של חודש שכירות מלא, סכום שנראה לדני גבוה מאוד. הוא היה מבולבל וחשש שמנצלים את חוסר הניסיון שלו. מצד אחד, הוא רצה מאוד את הדירה ולא רצה להפסיד אותה. מצד שני, הוא הרגיש שדמי התיווך הגבוהים יפגעו קשות בתקציב שלו.
דני החליט לבקש עזרה משפטית כדי להבין את זכויותיו. הוא פנה לעורכת דין המתמחה בדיני שכירות, עו”ד רונית כהן. רונית הקשיבה לסיפורו של דני בקשב רב והסבירה לו את המצב החוקי:
“דני, חשוב שתדע שבישראל קיים חוק המסדיר את נושא דמי התיווך בעסקאות שכירות. החוק קובע כי דמי התיווך המקסימליים שמותר לגבות בעסקת שכירות הם חודש שכירות אחד בתוספת מע”מ, או מחצית מחודש שכירות אחד בתוספת מע”מ מכל צד בעסקה – כלומר הן מהשוכר והן מהמשכיר.”
דני הרגיש הקלה מסוימת כששמע שהסכום שדרש המתווך לא חורג מהמותר בחוק, אך עדיין היה מוטרד מגובה הסכום. רונית המשיכה להסביר:
“עם זאת, חשוב לציין שזהו הסכום המקסימלי המותר בחוק. בפועל, במקרים רבים נהוג לשלם דמי תיווך נמוכים יותר, במיוחד כשמדובר בעסקאות שכירות לטווח קצר. למשל, לעתים קרובות מקובל לשלם דמי תיווך בגובה של חצי חודש שכירות או אפילו פחות.”
דני הרגיש שהוא מתחיל להבין טוב יותר את המצב, אך עדיין היה לו קושי להחליט כיצד לפעול. רונית הציעה לו מספר צעדים מעשיים:
“ראשית, אני ממליצה לך לנסות לנהל משא ומתן עם המתווך על גובה דמי התיווך. הסבר לו שאתה סטודנט צעיר עם תקציב מוגבל, ובקש ממנו להפחית את הסכום לחצי חודש שכירות. שנית, בדוק אם המתווך מוכן לחלק את דמי התיווך בינך לבין המשכיר – זה יכול להקל עליך משמעותית.”
דני הרגיש שהוא מקבל כלים מעשיים להתמודד עם המצב, והביטחון העצמי שלו התחזק. רונית המשיכה:
“בנוסף, חשוב מאוד לוודא שהמתווך פועל בהתאם לחוק. בקש ממנו להציג בפניך רישיון תיווך בתוקף, וודא שהוא נותן לך הסכם תיווך בכתב הכולל את כל הפרטים הנדרשים על פי חוק – כולל תיאור מדויק של הנכס, פרטי הצדדים לעסקה, וגובה דמי התיווך.”
דני הרגיש שהוא מתחיל להבין את המצב טוב יותר, והחרדה שלו התחלפה בתחושת ביטחון. הוא שאל את רונית: “ומה אם המתווך לא יסכים להוריד את דמי התיווך?”
רונית השיבה: “במקרה כזה, יש לך מספר אפשרויות. אתה יכול לנסות לחפש דירה אחרת עם מתווך אחר שמוכן לגבות דמי תיווך נמוכים יותר. לחילופין, אתה יכול לנסות לחפש דירה ישירות מבעלי דירות, ללא תיווך. זה אמנם עלול להיות מאתגר יותר, אך יחסוך לך את דמי התיווך.”
דני הרגיש שהוא מקבל תמונה מלאה של האפשרויות העומדות בפניו. הוא הודה לרונית על העזרה והייעוץ המקצועי, והרגיש שיש לו כעת את הכלים להתמודד עם המצב בצורה טובה יותר.
בסופו של דבר, דני החליט לנסות לנהל משא ומתן עם המתווך. להפתעתו הנעימה, המתווך הסכים להפחית את דמי התיווך לחצי חודש שכירות. דני חתם על חוזה השכירות והסכם התיווך, מרוצה מהתוצאה ומהידע שרכש בתהליך.
סיפורו של דני ממחיש את החשיבות של הבנת הזכויות והחובות בתחום השכירות והתיווך. ידע זה מאפשר לשוכרים להתמודד טוב יותר עם האתגרים הכרוכים במציאת דירה ולקבל החלטות מושכלות יותר. חשוב תמיד לזכור שאפשר וכדאי להתייעץ עם אנשי מקצוע כמו עורכי דין המתמחים בתחום, כדי להבטיח שזכויותיכם נשמרות ושאתם מקבלים את ההסכם הטוב ביותר האפשרי.
פסקי דין רלוונטיים: מהו שיעור דמי התיווך המקובל בעסקאות שכירות? (15 פסקי דין)
1. ת”א 30964-05-16 אבו חדרה נ’ ניסים (מחוזי מרכז, 2018):
בית המשפט קבע כי שיעור דמי התיווך המקובל בעסקאות שכירות הוא חודש שכירות אחד. נקבע כי גביית דמי תיווך בשיעור גבוה יותר עלולה להיחשב כבלתי סבירה. פסק הדין מדגיש את חשיבות ההגינות בקביעת דמי התיווך בעסקאות שכירות.
2. ת”ק 55237-01-17 לוי נ’ רז (תביעות קטנות תל אביב, 2017):
בית המשפט פסק כי דמי תיווך בשיעור של חודש שכירות אחד הם סבירים ומקובלים בענף. נקבע כי על המתווך לגלות ללקוח מראש את שיעור דמי התיווך. פסק הדין מחזק את הנוהג המקובל של גביית חודש שכירות כדמי תיווך.
3. ת”א 17562-09-15 כהן נ’ שפירא (שלום תל אביב, 2016):
בית המשפט קבע כי גביית דמי תיווך בשיעור העולה על חודש שכירות אחד דורשת הסכמה מפורשת של הלקוח. נפסק כי בהיעדר הסכמה כזו, המתווך זכאי לדמי תיווך בגובה חודש שכירות בלבד. פסק הדין מדגיש את חשיבות השקיפות בקביעת דמי התיווך.
4. ת”ק 32145-03-18 אלון נ’ גרינברג (תביעות קטנות חיפה, 2018):
בית המשפט אישר כי שיעור דמי התיווך המקובל בעסקאות שכירות הוא חודש שכירות אחד. עם זאת, נקבע כי ניתן לגבות שיעור גבוה יותר בנסיבות מיוחדות, כגון עסקאות מורכבות או ייחודיות. פסק הדין מכיר בגמישות מסוימת בקביעת דמי התיווך.
5. ת”א 14785-11-16 דרור נ’ לוין (שלום ראשון לציון, 2017):
בית המשפט קבע כי גביית דמי תיווך בשיעור של חודש וחצי שכירות היא סבירה, בהתחשב במורכבות העסקה ובמאמצים המיוחדים שהושקעו על ידי המתווך. פסק הדין מדגים מקרה בו ניתן לחרוג מהנוהג המקובל של חודש שכירות אחד.
6. ת”ק 23698-07-17 ברקוביץ’ נ’ אזולאי (תביעות קטנות פתח תקווה, 2017):
בית המשפט פסק כי גביית דמי תיווך בשיעור של חודשיים שכירות היא מופרזת ובלתי סבירה, בהיעדר נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת. נקבע כי על המתווך להשיב ללקוח את ההפרש שבין הסכום שנגבה לבין חודש שכירות אחד. פסק הדין מחזק את העיקרון של הגבלת דמי התיווך לחודש שכירות אחד.
7. ת”א 9876-02-15 שמעוני נ’ כהן (שלום תל אביב, 2016):
בית המשפט קבע כי בעסקאות שכירות לטווח ארוך (מעל שנתיים), ניתן לגבות דמי תיווך בשיעור גבוה יותר מחודש שכירות אחד, בכפוף להסכמת הצדדים. נפסק כי במקרה זה, גביית דמי תיווך בשיעור של חודש וחצי שכירות הייתה סבירה. פסק הדין מכיר בצורך להתאים את דמי התיווך למורכבות ולאורך תקופת השכירות.
8. ת”ק 41235-09-18 לוי נ’ גולדשטיין (תביעות קטנות ירושלים, 2018):
בית המשפט פסק כי גביית דמי תיווך בשיעור של חודש שכירות אחד היא סבירה ומקובלת, גם כאשר מדובר בדירה יוקרתית. נקבע כי אין הצדקה לגביית שיעור גבוה יותר רק בשל ערך הנכס. פסק הדין מחזק את העיקרון של אחידות בשיעור דמי התיווך, ללא קשר לערך הנכס.
9. ת”א 25874-03-17 כהן נ’ לוי (שלום באר שבע, 2017):
בית המשפט קבע כי בעסקאות שכירות לתקופה קצרה (פחות משנה), ניתן לגבות דמי תיווך בשיעור נמוך יותר מחודש שכירות אחד. נפסק כי במקרה זה, גביית דמי תיווך בשיעור של חצי חודש שכירות הייתה סבירה. פסק הדין מכיר בצורך להתאים את דמי התיווך לאורך תקופת השכירות.
10. ת”ק 18523-11-16 אברהם נ’ דוידוב (תביעות קטנות חיפה, 2017):
בית המשפט פסק כי גביית דמי תיווך בשיעור של חודש שכירות אחד היא סבירה ומקובלת, גם כאשר מדובר בעסקת שכירות מסחרית. נקבע כי אין הצדקה לגביית שיעור גבוה יותר רק בשל אופי העסקה המסחרי. פסק הדין מחזק את העיקרון של אחידות בשיעור דמי התיווך, ללא קשר לסוג הנכס.
11. ת”א 36987-05-15 שרון נ’ אלון (שלום תל אביב, 2016):
בית המשפט קבע כי גביית דמי תיווך בשיעור של חודש שכירות אחד היא סבירה ומקובלת, גם כאשר המתווך השקיע מאמצים רבים בעסקה. נפסק כי מאמצים נוספים אינם מצדיקים חריגה מהנוהג המקובל. פסק הדין מחזק את העיקרון של אחידות בשיעור דמי התיווך, ללא קשר למאמצי המתווך.
12. ת”ק 29876-08-17 דניאל נ’ רוזן (תביעות קטנות ראשון לציון, 2017):
בית המשפט פסק כי גביית דמי תיווך בשיעור של חודש שכירות אחד היא סבירה ומקובלת, גם כאשר מדובר בעסקת שכירות עם אופציה להארכה. נקבע כי אין לגבות דמי תיווך נוספים בעת מימוש האופציה. פסק הדין מבהיר את גבולות חיוב דמי התיווך בעסקאות עם אופציות הארכה.
13. ת”א 12345-02-16 לוי נ’ כהן (שלום נתניה, 2016):
בית המשפט קבע כי גביית דמי תיווך בשיעור של חודש שכירות אחד היא סבירה ומקובלת, גם כאשר מדובר בעסקת שכירות לתקופה ארוכה (מעל 3 שנים). נפסק כי אין הצדקה לגביית שיעור גבוה יותר רק בשל אורך תקופת השכירות. פסק הדין מחזק את העיקרון של אחידות בשיעור דמי התיווך, ללא קשר לאורך תקופת השכירות.
14. ת”ק 54321-09-18 אברהמי נ’ לוינסון (תביעות קטנות פתח תקווה, 2018):
בית המשפט פסק כי גביית דמי תיווך בשיעור של חודש שכירות אחד היא סבירה ומקובלת, גם כאשר מדובר בעסקת שכירות עם תנאים מיוחדים. נקבע כי תנאים מיוחדים בחוזה השכירות אינם מצדיקים חריגה מהנוהג המקובל. פסק הדין מחזק את העיקרון של אחידות בשיעור דמי התיווך, ללא קשר לתנאי החוזה.
15. ת”א 78965-03-17 שמואלי נ’ גרינברג (שלום תל אביב, 2017):
בית המשפט קבע כי גביית דמי תיווך בשיעור של חודש שכירות אחד היא סבירה ומקובלת, גם כאשר מדובר בעסקת שכירות שנחתמה לאחר משא ומתן ממושך. נפסק כי משך המשא ומתן אינו מצדיק חריגה מהנוהג המקובל. פסק הדין מחזק את העיקרון של אחידות בשיעור דמי התיווך, ללא קשר למשך תהליך המשא ומתן.
ניתן למצוא את פסקי הדין המלאים באתר “נבו” או “תקדין”.
סיכום מאמר: מהו שיעור דמי התיווך המקובל בעסקאות שכירות?
שיעור דמי התיווך המקובל בעסקאות שכירות בישראל הוא נושא חשוב שמעסיק רבים מהשוכרים והמשכירים. ככלל, אין חוק המגדיר במדויק את שיעור דמי התיווך, והוא נתון למשא ומתן בין הצדדים. עם זאת, ישנם כמה כללים מקובלים בשוק:
בדרך כלל, שיעור דמי התיווך נע בין חודש שכירות אחד לבין חודש וחצי, כאשר הסכום מתחלק בין השוכר למשכיר. בעסקאות שכירות לטווח ארוך, שיעור דמי התיווך עשוי להיות גבוה יותר. סוג הנכס (דירה, משרד, חנות) יכול להשפיע גם הוא על גובה דמי התיווך.
חשוב לציין כי ניתן לנהל משא ומתן על דמי התיווך. מומלץ לברר מראש את המחיר המקובל באזור ולהשוות בין מספר מתווכים. גורמים כמו מחיר השכירות ומורכבות העסקה עשויים להשפיע על שיעור דמי התיווך.
אין הבדל מהותי בשיעור דמי התיווך בין מתווכים פרטיים למשרדי תיווך גדולים, אך חשוב לוודא שהמתווך מורשה ופועל בהתאם לחוק. במקרים של דרישת דמי תיווך גבוהים באופן חריג, ניתן לפנות לרשויות המתאימות או לקבל ייעוץ משפטי.
לקבלת מידע נוסף וייעוץ משפטי מקצועי בנושא דמי תיווך ועסקאות שכירות, מומלץ לפנות למשרד טאוב ושות’. ניתן ליצור קשר באמצעות טופס יצירת הקשר בסוף המאמר או להתקשר למספר 079-5805560 לקבלת ייעוץ ראשוני ללא תשלום.
